ילדים
במחנה { שנשכחו מהעולם }
מאת: רוזנשטיין ז'ני
ילדים קטנים, תינוקות חלשים
רגליהן נפוחות
וכחולות
הם עומדים ללא
בגדים
והם כולם
קפואים.
הם כל כך
עייפים ורעבים
מרוב שהם לא
אוכלים
הם חלשים ורזים.
הם עומדים
ימים שלמים
בשלג קר החותך
בסכינים.
הם ילדים קטנים
ותמימים
והם מבקשים
רחמים.
שייתנו להם
קצת אוכל לפה
כי הם
מתמוטטים.
עומדים ימים
שלמים ללא שתייה
הם מעולפים
ונופלים על האדמה הקרה.
לסדיסטים זה
לא הזיז
הילדים הם
יהודים.
שאלתי פעם
את אמי למה אלינו מתאכזרים
התשובה
הייתה פשוטה:
כי אנחנו
יהודים והגרמנים אותנו מחסלים.
אני לא
הבנתי את המשמעות של המילה
רק הרגשתי
המון שנאה
ולא הבנתי
מה יש להם נגד הילדים
שהם כה
קטנים וחלשים.
רק חשבתי
כמה חבל שאנחנו סובלים
ולא ידעתי
במה אנחנו אשמים.
המון
ילדים נפלו כמו זבובים
ולגרמנים זה
לא הזיז אפילו טיפה
כי הם רצו
להיפטר מהילדים.
היו ביניהם
ילדים שעדיין נשמו
אבל הם היו
מאד חלשים וחשבנו שהם לא בין החיים.
הגרמנים
לקחו וזרקו אותם כמו ערימת עצים
לתוך הבור
שהם חפרו
שפכו
עליהם נפט
וכך הם שרפו
אותם כשהם עדיין בחיים.
היו ילדים שעדיין
נשמו
אבל לגרמנים
לא היה אכפת מהילדים של היהודים.
הייתה זאת
תמונה מחרידה ונוראה
את התמונה
הזאת לא אשכח לעולם
כי בשבילי היא
הייתה כמו רעם
את התמונה הזאת
אני הרגשתי כל חיי
ולכן אף פעם
לא אסלח לגרמנים
עבורי גרמני
הוא שטן.
אדם בלי לב רק
עם אבנים בתוכו.
אבל לא רק על
זה אני לא סולחת
גם היו אחרים
שיוכלו להציל ילדים
ולא הזיזו
אצבע כי הם היו גויים.
אשמים גם
האפיפיור מהוותיקן
שהיו יכולים
להציל המון ילדים אם היו רוצים
כמובן שזה
בגלל שאנחנו יהודים
להם זה לא כאב
את הכאב שלנו
כי הילדים
שלהם היו מוגנים
אני חושבת על
האימהות האומללות שראו איך מחסלים את ילדיהם
אפילו השמיים
בכו שאימהות צעקו.
אם העולם היה
מתחשב אולי היום היו עדיין בחיים.
אבל למי היה
אז אכפת מהילד היהודי?
אני שואלת
היכן היו כל האנשים בעולם הגדול,
את זה אני
שואלת כל החיים היכן היו כל האנשים,
שהיה אכפת להם
מהילדים הקטנים.
כמובן שעל
השאלה אין תשובה
כי הרוב היו
רק אנטישמים בכל המדינה.
העולם ידע מה
שעושים לילדים היהודים
הם לא רצו
להתערב
כי לא היה להם
לב
העולם היה אכזר וחסר מצפון
גם אמריקה יכולה
הייתה לעזור
בממשלה שלה
ישב אדם שלא אהב יהודים.
קשה לי כיום לומר
את שמו
אני יכולה רק
לומר ימך -שמו
ברוך השם שהוא
קיבל את עונשו
כי לפעמים
אלוהים עושה גם צדק.
כיום שאני
חושבת מה עבר עלי שם במחנה
כשאני נזכרת
אני בוכה ולב שלי נקרע
מכל המשפחה לא
נשאר לי אף אחד
מה שהם עשו איתי
זה נורא
הם רצחו את
אחותי שהייתה רק תינוקת קטנה
בצורה אכזרית
שאי אפשר לשכוח ולסלוח.
אני לא יודעת
אך אדם יכול לקחת תינוקת כה קטנה
ולרצוח אותה יותר גרוע מבהמה.
שהוא עצמו היה שטן
שאלוהים היה צריך לקחת מזמן.
עד היום
הזה אני לא מבינה איך השטן הזה
עשה מעשה
כל כך אכזרי.
לקח אותה
מסבתא שלי וזרק אותה על אבן קשה
והיא צרחה
את צעקתה האחרונה.
הוא לקח
גרזן וחתך אותה ללא רחמים
אני הייתי
כבר נורא חלשה ומה
שראיתי זה היה נורא.
הפסקתי לדבר
ולא ידעתי מה
שקורה מסביבי.
מה שעלי עבר
עד ששחררו את המחנה,
הייתי במצב
מאוד קשה.
את סבתי ודודתי
הם חיסלו ורק אימי נשארה
ללא משפחה
והיא מאד חולה.
רק במזל אמי
שרדה
במשך התקופה
היא סבלה
אבל בשנת 1945
הגיעה הגאולה
הצבא
האדום שיחרר את המקום
לקחו את כל מי
שנשאר.
היו שם רק
חולים שבורים ומעט ילדים
שהיו כמו שלדים.
קיבלתי המון
טיפולים
ועברתי המון
משברים
וכבר לא הייתי
אותה
הילדה השמחה
כי תמיד הייתי מאד עצובה.
רוב הזמן
בכיתי כי כאב לי שאין לי אף אחד
נשארתי בטראומה
כל החיים ואני לבד.
היה לי קשה
להתמודד עם החיים
עברתי המון
טיפולים וכך הקמתי
את משפחתי,
שהם התפארת בחיי
אני מאד גאה
בילדי ומבקשת
שאלוהים ישמור
על המדינה
שלא יזכו שונאים
לעשות לנו רע.
- ציור שצירתי מרוב כאב בגיל 7. כאב לי לראות איך הנאצים שורפים אותם עד היום אני לא שחכתי את התמונה הכואבת הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה